רעיון נפלא של הרב כהנא נביא את דבריו:
"אומרים חז"ל בספרי: "מנין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה… ר' נתן אומר: מרים הייתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה 'אלדד ומידד מתנבאים במחנה'. כיוון ששמעה צפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו, אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני , ומשם ידעה מרים". מזה שאמרה: "אוי לנשותיהם, שעכשיו גם הן יצטרכו לסבול", הבינה מרים שמשה רבנו פרש ממנה.. מרים ראתה שלפניה יש צדקת, שאינה מתלוננת ואינה מתרעמת על כך שהיא סובלת מתפקידו של בעלה. רק במקרה ובדרך רמז גילתה שמשה אינו עוסק בפריה ורביה. על זה דיברה מרים על משה – כיצד ייתכן שמשה יפרוש מצדיקה כזו, שמעשיה נאים כל כך? גם אם הוא צדיק, בכל זאת, אשתו צדיקה לא פחות ממנו. ולכן חזרו חז"ל וסיפרו על מעשיה, כי מעשיה היו מיוחדים.
אבן עזרא כותב על פסוק זה: "ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשותיהם". מסירות הנפש של האישה צריכה להיות גדולה פי כמה וכמה משל בעלה המנהיג, שהרי היא צריכה למלא תפקיד גם של אישה וגם של בעל, לטפל בילדים, להיות מוכנה למעצר של בעלה, והיא מיטלטלת. לבעלה יש זמן לכל ילדי ישראל ונשות ישראל חוץ מלה ולילדיה. לא כל אישה יכולה לעמוד בנטל כזה. מסירות כזו לא נמצאת בכל אחת. וזה מה שכתוב "אשת חיל עטרת בעלה " – עטרת, ממש כך. אשת מנהיג, שממלאת תפקיד של אשת מנהיג, שסובלת אך שותקת, כי יודעת שבעלה מוכרח לעשות את מה שהוא עושה, אישה כזו היא באמת עטרת בעלה, "אשת חיל". " והיום הצדיקות הן נשות המילואימניקים שבעליהם מוסרים נפש בעזה. שנזכה בקרוב לנקום ולנצח
